פופ ארט: מדונה חוגגת אלבום אוסף

האוסף הצבעוני של מדונה, "Celebration", מוכיח שאין מלכה גדולה יותר בעולם הפופ, ושהיא ביססה את עצמה ככזו דווקא בזכות הלהיטים הישנים. נועה רובין חזרה ל"ווג" ול-"Into The Groove" והתאהבה במלכה מחדש

על עטיפת האוסף של מדונה, "Celebration", מוצגת המאדאם העליונה כאיקונה אנדי וורהולית, בשפתיים אדומות ובעיניים מוצללות בתכלת בוהק. פניה, לקוחות - על אף שרבים יגרסו שהיום היא נראית הרבה יותר טוב - דווקא מתקופת הבלונד אמבישן, שיא כוחה של המדונה, רגע לפני הטוויסט הרוחני - התקופה שהיא ייצגה את מלכות הפופ באופן מובהק. לא מטרוני, לא אימהי, אלא זוהר ובועט עד הסוף.

על פניה של המדונה מהאוסף חקוקות מילות שיריה, אלו שנחקקו במקצב ובפזמון קליט על פני דפי ההיסטוריה של הפופ, יחד עם אלו של המלך, מייקל.

אנשים מועטים מאד זוכים להיות איקונות עוד בחייהם, ו-"Celebration" מוכיח בוודאות שמדונה, על אף האלבומים הלא מוצלחים של השנים האחרונות והגישוש אחר גימיק זה או אחר, היא אייקון, ולו רק בזכות אותם להיטים קליטים שמעטרים את האוסף הזה.

Celebration עטיפת האלבום באדיבות לב גרופ מדיה

כן, יש בו הכל. מ"מיוזיק" ל"ווג", מ-"Holiday" ל-"Like A Virgin", מ-"Material Girl" ועד "Take A Bow", להיט אחר להיט, שורה של הוכחות לכוכבותה הבלתי מעורערת, לעליונות הכשרונית שלה בכל הקשור למציאת הלהיט הנכון.

מכל תקופה יש להיט ששבר מצעדים ופירק אמנים צעירים לחתיכות, אבל דווקא אלו הישנים, שנחבאים בבתי המעריצים באלבומים הישנים של המדונה, הם אלו שתופסים אותך, מחזירים אותך אחורה, את מי שגדל בדור התחרה והבלונד, אל השירים הגדולים, הנצחיים האלו.

זהו פלייליסט מנצח של כוכבת, ודווקא השירים העכשווים, כמו "Four Minutes" ושיר הנושא "Celebration" מתגמדים לנוכח אותם להיטי עבר. מספיק סיבוב אחד עם האוטו כדי להתאהב מחדש ב-"Papa Don't Preach", לגלות שאתה זוכר כל מילה בפזמון, כל זמזום רקע, כל תו של הפסנתר או התופים.

מספיקה צעדה אחת עם האייפוד על "Into The Groove" כדי להבין שהפופ של מדונה הוא על-זמני, ואין עליה, גאגא או לא גאגא, מדונה יש רק אחת וב-"Celebration" נאספות כל ההוכחות.

מדונה, Celebration